יעקב לוצ’אנסקי עמנואל (רוטשטיין) הטייס תרומת דבורה ודוד רוטשטיין לזכר בנם עמנואל רוטשטיין הטייס, 1926-1948 ברונזה, 34*56*90 ס”מ

יעקב לוצ’אנסקי

לוצ’אנסקי נולד ב-1875 בויניצה, באוקראינה. בהיותו בן עשרים הוא החל ללמוד פיסול בבית הספר לאמנות באודיסה ועם סיום לימודיו גויס לצבא הרוסי. , .בשנת 1903 הוא עקר מהצבא לפריז והתקבל לבית הספר הלאומי הגבוהה לאמנויות היפות, שם עבד בסדנתו של הפסל הצרפתי אנטונין מרסי. בעת שהותו בפריז הוא נחשף ליצירותיו של אוגוסט רודן, אריסטיד מאיול ושרל דספיו שהותירו עליו רושם עז.

לוצ’אנסקי הציג את יצירותיו בתערוכות שונות בפריז. בימי מלחמת העולם השנייה הוא נמלט מפריז לדרום צרפת ומצא מסתור בחווה מרוחקת. הוא המשיך ליצור חרף התנאים הקשים. עם סיום המלחמה שב לפריז ואף הצליח לקחת עמו את הפסלים שפיסל בימי המלחמה. לאחר שיבתו לפריז הוא נפגש עם אהרון ציסלינג שעורר בו רצון לעלות לארץ. הוא שהה מספר חודשים בארץ בעת מלחמת השחרור ולבסוף היגר לארץ ישראל בגיל 73 יחד עם כל רכושו ויצירותיו.

לוצ’אנסקי עצמו השתקע בגבעת ברנר, שם הוקם עבורו “בית לוצ’אנסקי” ובו סטודיו לפיסול ויחידת מגורים. הוא המשיך לפסל וליצור במשך יותר מעשרים וחמש שנים במקומו החדש. בשנת 1976 הוא זכה בפרס על שם מאיר דיזנגוף לאמנות. הנושא העיקרי בעבודותיו היה האדם; סגנונו הושפע ממסורות הפיסול הקלאסיות, הפונות לאידיאל היופי היווני והרומי, ובמובן זה שפתו הפיסולית הייתה שונה מאוד ובולטת על רקע נוף האמנים המקומיים. הוא פיסל במגוון חומרים, כגון: ברונזה, עץ, בזלת, גרניט, אבן, טֶרָקוֹטָה וגבס.

הוא נפטר ב-1978 בגבעת ברנר בגיל  102.