אסתר לוריא ירושלים שמן על בד, 139*103 ס”מ

אסתר לוריא

אסתר לוריא נולדה ב-1913 בלייפדה, לטביה. בין השנים 1931-1934 היא עברה לבלגיה על מנת ללמוד עיצוב תפאורה במכון לאמנויות הדקורטיביות בבריסל. לאחר מכן המשיכה ללמוד ציור באקדמיה לאמנויות באנטוורפן. בשנת 1934 היא עלתה לישראל והחלה לעצב תפאורות לתיאטרון העברי. בשלב מסוים היא התמסרה למלאכת הציור, ובעיקר ציירה דיוקנאות רבים ונופים ארצישראלים. בעת ביקור אצל אחותה בקובנה, בזמן הכיבוש הנאצי, הוקם גטו קובנה וכל יהודי קובנה נשלחו לשם. היא לא יכלה לחזור לארץ ונשארה בגטו. שם היא המשיכה לצייר את חיי היום יום של הגטו, אך לבסוף היא הופרדה מאחותה ונשלחה למחנה ריכוז. בשל התפקיד שהוטל עליה במחנה – לכתוב מספרים על אנשים עם דיו – היא הצליחה להמשיך לצייר דיוקנאות של נשים על גבי ניירות אריזה לבנות, אשר נאספו למענה על ידי רופאת המחנה.

עם תום המלחמה, ב-1945, היא הגיעה לאיטליה ופגשה בחיילים ישראלים ששרתו בצבא הבריטי. אחד מהם היה הצייר מנחם שמי. בעקבות פגישתם, שמי ארגן תערוכה לרישומי המחנה שלה וגרם להוצאה לאור של הספר “יהודון בשיעבוד” שכלל את רישומיה. בשנת 1945 היא שבה לארץ. כאשר נדרשה להעיד במשפט אייכמן היא התראיינה לעיתון מעריב והצהירה: “”אני ציירת ארצישראלית והגיע הזמן שאחדל להיות ציירת הגטו”. היא לא העידה בסוף, אך רישומיה שמשו כעדות במשפט. כיום, העבודות שעשתה בזמן המלחמה נמצאות באוסף בית לוחמי הגטאות, ביד ושם ובאוספים פרטיים.

 היא נפטרה בשנת 1988 בישראל.