על הספסל שמן על מזוניט, 60*50 ס”מ

אבי שורץ

אבי שורץ נולד בשנת 1938 בבוקרשט, רומניה, למשפחת יהלומנים. אבי ספג את ערכי האמנות בביתו משחר הילדות, בזכות אוסף הציורים העשיר של אביו. בזמן מלחמת העולם השנייה כשבוקרשט הופצצה ושוורץ נאלץ להישאר בבית עם בני משפחתו הוא החל להעתיק את היצירות שתלויות בביתו. בשנת 1947 משפחתו ברחה מרומניה לפריז והגיעה לישראל ב-1948. כנער, שורץ למד בתיכון שלווה בתל אביב, ולאחר מכן המשיך את לימודיו במכון אבני. בין מוריו היו: יחזקאל שטרייכמן, אביגדור סטימצקי ומרסל ינקו

שדה האמנות הישראלי והסביבה במכון אבני נטו לעודד אמנות מופשטת מודרניסטית בינלאומית. בעת לימודיו, הוא נחשף בעיקר לגישה שהפחיתה בערכו של הציור הריאליסטי המסורתי. אך שפת הציור של מוריו – סטימצקי, שטרייכמן וינקו, שהשתייכו לקבוצת “אופקים חדשים”, לא תאמה לרוחו. ולכן למשך תקופה ממושכת הוא הפסיק לצייר.

כשפרצה מלחמת סיני, הוא עזב את מכון אבני והתגייס לצה”ל. מאוחר יותר נשא לאישה את נורית, סיים את בחינות הבגרות והמשיך ללימודי היסטוריה באוניברסיטת תל אביב. לפרנסתו עסק בליטוש יהלומים ומאוחר יותר ריכז מגמת יהלומים וצורפות בתיכון אורט ברמת גן. שורץ חזר לצייר רק בגיל 30 בהשראת הצייר צבי שור שעודד אותו לצייר את “מה שרואות עיניו”. ניתן לראות בסגנוננו הדים למסורות האימפרסיוניסטיות אליהן נחשף, כמו גם את השפעתם של חבריו הציירים שמשון הולצמן ואריה לובין. הידידות שהתפתחה ביניהם הובילה לפגישות קבועות, בהן נסעו וציירו מהתבוננות בשווקים של רמלה ולוד, בנמל יפו, ולעתים הצטרף אליהם הצייר נחום גוטמן.

מסורת הציור האירופית מושרשת היטב בעבודות של אבי שורץ. יצירותיו עסקו בייצוג פיגורטיבי של  המרחב ובדמויות מחיי היום יום. דמויות משולי החברה ואנשים קשי-יום היו למוטיב חוזר בציוריו. אך למרות ההקשרים החברתיים של העבודות לא ניתן להבחין בעמדה פוליטית או סוציאליסטית מובהקת שנובעת מהן.